בן דרוסאי - מי היה בן דרוסאי?
מאמר זה יעסוק בדיני שהיה ובנושא מאכל בן דרוסאי.
עפ"י רש"י (רש"י על מסכת שבת, דף כ', עמוד א', ד"ה "בן דרוסאי") דרוסאי היה שמו של שודד. כדי שלא יתפסו אותו, היה נס כל העת. לכן לא היה לו פנאי לבשל את מאכליו עד כדי בישול סופי ומוגמר. הוא היה אוכל את האוכל באמצע הבישול. זאת, כאשר לא היה ראוי לאכילה.
במסכת סנהדרין (דף ע' עמוד א') מתייחסים לבשר שאוכל בן סורר ומורה, שהוא בשר שלא בישלו אותו כפי שצריך. הביטוי הוא "כדאכלי גנבי".
יש המשערים ש"בן דרוסאי" פירושו: בן לשבט הדרוזי. שהם היו רגילים לבשל בישול קל (צבי כשדאי, שבטי יעקב ונצורי ישראל, עמ' 34).
מקור הביטוי "מאכל בן דרוסאי" (שפירושו הגדרת מצב הבישול)
הביטוי מופיע במקומות שונים בתלמוד. כך לדוגמא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף כ' עמוד א'. וכן מופיע בשולחן ערוך- שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ד סעיף ב.
הביטוי מופיע בהקשר של הלכות שהיה.
שהייה - להשאיר מאכל שמתבשל על גבי מקור חום לפני כניסת השבת. זאת על מנת לאוכלו בשבת כשהוא חם, לדוגמה השארת סיר חמין על גבי פלטת שבת.
לאחר המשנה שבה מצוין שאפשר להשהות מאכל כלומר להשאירו מערב שבת "מבעוד יום". כלומר לפני כניסת השבת על אש הכירה, בתנאי שהמאכל מבושל, מכיוון שאינו מצווה על "שביתת כלים" ומותר לאוכל של יהודי להתבשל במהלך השבת. האיסור הוא גזירת חכמים. הטעם הוא כדי להימנע מהחשש שיהפוך את הפחמים או יאוורר אותם, ובכך יגביר ויבעיר את האש. שכן פעולות אלה אסורות בשבת.
מה הכללים החלים לגבי מאכל בן דרוסאי?
ההגדרה היא מאכל שלא התבשל די צורכו. כלומר בשלב בישול שלא ראוי עדין למאכל.
ישנה מחלוקת האם שיעור בישולו הוא שליש (רש"י על מסכת מנחות, דף נ"ז, עמוד א', ד"ה "מאכל בן דרוסאי"), או חצי (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ה').
נהגו להקל באיסור 'שהייה' בתבשיל המבושל כ'מאכל בן דרוסאי', דהיינו שהוא ראוי לאכילה בשעת הדחק.
מחלוקת מהי ההגדרה של מצב בישול זה. האם זהו שליש מהבישול המלא של התבשיל. או שבמחציתו.
להלכה הכריע השולחן ערוך כדעה המצריכה חצי מהבישול. ובמשנה ברורה כתב שבמקום הדחק יתכן שיש להקל בשליש מהבישול.
מדידת השליש והמחצית – כתב החזון־איש שהיא מתבצעת ביחס לזמן הבישול המלא. והגר"ח קניבסקי כתב שמדברי המשנה־ברורה נראה שיש לשער זאת באיכות הבישול, ולא באורך הזמן.
אכן, אם התבשיל ראוי לאכילה – דעת הגר"נ קרליץ שלא צריך עוד לבדוק אם הגיע למחצית מזמן הבישול או מאיכותו. ולאידך גיסא, אם אחרי חצי מזמן בישולו עדיין לא ראוי לאכילה – הורה הגר"ש ואזנר שיש להחמיר ולהחשיבו כלא מבושל. לפיכך אין להשהותו. [שו"ע רנג, א, ומשנ"ב, לח; ביאורים ומוספים דרשו, 46]
האם ניתן להשהות את המאכל על גבי מקור חום?
תניא חנניא אומר: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - מותר להשהותו על גבי כירה, ואף על פי שאין גרופה וקטומה (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ', עמוד א'),
כלומר, אם בישלו את המאכל כדי שיעור זה, מתירים להשהות אותו על גבי מקור חום.
הופעה נוספת של הביטוי היא בהקשר של צלייה:
אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב לא היפך בו פטור... לא צריכא דאי לא היפך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי. וכי מהפיך ביה בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי וקמ"ל (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ז, עמוד א').
כלומר, שאם צולים מצד אחד, כשיעור מאכל בן דרוסאי, זה לא צלייה המחייבת מן התורה. אולם עדיין אסור מדרבנן.
המונח משמש גם במקרים נוספים, לדוגמה, איסור הבישול של בשר וחלב יחד, תקף משעה שהתבשיל מוכן כמאכל בן דרוסאי (ראשונים לתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ח, עמוד ב'). (ראשונים לתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ח, עמוד ב').
בן דרוסאי השודד, היה אוכל מאכלים שלא בישלו אותם לגמרי. כלומר, בישלו את המאכל רק 1/2 בישול או 1/3 בישול. ממנו טבעו את הביטוי הזה. כלומר מאכל שלא בישלו אותו כל צורכו.
שהיה - מאכל בן דרוסאי
בעניני שהיה יש מחלוקת האם מותר לאכול מאכל בן דרוסאי?
לפי דאוריתא – אם המאכל התבשל כמאכל בן דרוסאי ניתן.
לפי דרבנן – אסור לנו להשהות על הכירה מאכל בן דרוסאי.
רש"י - מסכת שבת אם בישלו את המאכל "שיעור מאכל בן דרוסאי שליש בישול" מותר.
הרמב"ם - אם בישלו את המאכל בישול בן דרוסאי חצי בישול מותר.
הלכות שבת סימן רנג
ויש אומרים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר להשהותו על גבי כירה או אפילו תנור אפילו הוסק בגפת ועצים. ואפילו אינה גרופה וקטומה. ולא הוזכרה גרופה וקטומה והסק בקש וגבבא אלא שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי. וכן לענין אם נטל הקדרה מעליה ובא להחזירה עליה בשבת. ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי, אסור ואין צריך לומר אם עבר ושהה. וכל זה ענין שהיה, שהקדרה יושבת על כסא של ברזל או על גבי אבנים ואינה נוגעת בגחלים. אבל הטמנה על גבי גחלים, לדברי הכל אסור.
משנ"ב ס"ק לז
למה יחתה בחינם, כשעדין לא הגיע למאכל בן דרוסאי?
תבשיל שהבשיל והצטנן
ולשהות תבשיל שהבשיל והצטנן, כתב החזו"א (או"ח סי' לז ס"'ק כז ד"ה רנ"ז) שמותר. ואין חוששים שמא יבוא לחתות כדי שיתחמם. והוסיף, שאף לסוברים שיש בישול אחר בישול בדבר לח, יש בו אף איסור "שהייה".
כל דין זה הוא רק כשיתבשל אחרי השקיעה. אבל כשעתיד התבשיל להתבשל עד שקיעת החמה בשיעור מאכל בן דורסאי, כתב הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' לד אות ט) שנראה מסברא שמותר להשהותו לכתחילה. דין זה הוא אפילו אם קיבל שבת לפני כן. אומנם הוסיף להסתפק שיתכן שהזמן שרגיל כל הציבור לקבל בו שבת הוא כזמן שקיעת החמה לעניין זה. אולם לתולדות שמואל מצוה לב סי' לג אות ג, הדבר תלוי בקבלת שבת. ולכן לדעה זו יהיה אסור להשהות.
יש אומרים חצי בישול ויש אומרים שליש בישול
האופן שבו משערים את מחצית הבישול, כתב החזו"א (או"ח סי' לז ס"ק ו) שהוא לפני זמן הבישול, דהיינו משעה שהמים שבקדירה מתחממים כשיעור שהיד סולדת בהם, עד גמר בישולם, שמאחר שבישול הוא ענין של צורה, אי אפשר לשער מחצית באיכות הבישול.
ואם כבר ראוי התבשיל לאכילה, דעת הגר"נ קרליץ שאין צריך לחשב אם הגיע למחצית בישולו, שבוודאי הגיע לשיעור זה. ותבשיל שאף לאחר מחצית זמן בישולו עדין אינו ראוי לאכילה על ידי הדחק לרוב בני אדם בזמנינו, דעת הגר"ש וואזנר (ארוחת שבת ח"א פ"ב הע' ז') שיש להחמיר להחשיבו כמי שלא נתבשל בשיעור מאכל בן דרוסאי.
ואם הגיע לשיעור מאכל בן דרוסאי בתבשיל שמצטמק ויפה לו, כתב הרעק"א (בהגהותיו על השו"ע ס"א) שמלשון השו"ע כאן משמע שמותר, ומאידך, מלשונו לעיל "או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו", משמע שאם לא הגיע התבשיל אלא לשיעור מאכל בן דרוסאי, אם מצטמק ויפה לו אסור. וכעין זה הסתפק החזו"א (או"ח סי' לז ס"ק ג), והסיק להלכה שיש להקל גם באופן זה.
ואם הגיע התבשיל לשיעור "מאכל בן דרוסאי" לפני צאת הכוכבים, צידד החזו"א (או"ח סי' לז ס"ק כז ד"ה דינים) שאף על פי שבבין השמשות לא הגיע לשיעור כזה, בדיעבד לא נאסר התבשיל.
הגב' רחל הראל כתבה את המאמר. היא מבוגרות קורס כשרות מטעם המכון הארצי ללימוד מקצועות תורניים
